החלטה בתיק בש"א 12702/06

התובע מבקש לחייב את הנתבעים להשיב בשנית על השאלון שהופנה אליהם.

בבקשה לא ניתנה התייחסות קונקרטית לשאלות מסויימות, וגם התנגדות הנתבעים בתגובתם לא נתמכה בדוגמאות ספציפיות של שאלות.

מעיון בשאלון, ניתן להיווכח כי מרבית השאלות הן "שאלות כן ולא", שממילא התשובה להן אינה אמורה להיות מפורטת במיוחד. הנתבעים השיבו על מרבית השאלות בהתאם, ולגבי היתר (כשליש מהשאלות) סירבו להשיב בטענה שהן אינן רלוונטיות (שאלות מס' 1-8 ו-11).

התובע טען, כי ביום 21/11/99 הוא חתם על הסכם להסדרת חובותיו כלפי הנתבעת 1, ובדיעבד, התברר כי במסגרת ההסכם, חייבו הנתבע 2, שלא כדין, בחוב של אחיו של התובע, ו"כפה" עליו ערבות למפרע ל"חוב ישן" של אחיו, על ידי כך שלא ביטל עיקול שהוטל על דירת התובע, בגין חובותיו כלפי הנתבעת 1.

על פי הנטען, לאחר מכן, ביום 25/11/99, הנתבע 2 "החתים" את התובע על הסכם נוסף, שבו צויין סכום חוב מסויים מיום 9/7/98, שהוא חוב "היסטורי" שאינו קשור למערכת ההסכמית בין הצדדים, ואינו מעודכן למועד עריכת ההסכם.

התובע טען, כי נאמר לו, ששני ההסכמים זהים בתוכנם, אך לאחר מכן, התברר לו שבהסכם השני הוכנסו שינויים "לרעתו".  כך לדוגמה, על פי ההסכם הראשון, העיקול שהוטל על דירת התובע אמור היה להתבטל עד סוף שנת 2001, ככל שהתובע ואחיו יעמדו בתשלומים עד אז, ואילו על פי ההסכם השני, הותנה ביטול העיקול בפירעון מלוא החוב של אחיו של התובע כלפי הנתבעת 1.  בנוסף, ההסכם השני מאפשר לנתבעת 1 לפעול למימוש דירתו של התובע, במידה שאחיו לא יפרע את מלוא חובו כלפי הנתבעת 1.

בנוסף, טען התובע, כי הנתבעת 1 הפרה את התחייבותה על פי ההסכם הראשון, ולא פעלה לביטול מינויו של כונס הנכסים מטעמה.

התובע עתר למתן סעד הצהרתי בדבר בטלות ההסכם השני (נספח ה' לכתב התביעה).

בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר ותוך מטרה לעכב את הליכי ההוצאה לפועל, וכי התובע לא נשא בנטל השכנוע המוטל עליו לצורך העלאת טענה כנגד מסמך בכתב.  לטענתם, ההסכמים שנחתמו מבטאים את גמירות דעת הצדדים.

בשאלה 1 נשאלו הנתבעים- "מה הרקע ואיך נוצר החוב הנטען ע"י הנתבעת גלידות קולרדו בע"מ".  זוהי שאלה כללית, המתייחסת לרקע העובדתי שביסוד ההליך, ולכן היא רלוונטית ויש להשיב עליה.

שאלות 2-4 קשורות לרכישת משאית מכספי התובע, ולכאורה, הן אינן קשורות לטענות העובדתיות, כפי שהן מופיעות בכתבי הטענות. לפיכך, ובהעדר הסבר כלשהו מצד התובע לצורך במענה עליהן, אין לחייב את הנתבעים להשיב עליהן.

שאלות 5-6 עוסקות בשאלת ניכוי מס תשומות על ידי הנתבעים, במסגרת עסקיהם עם התובע, וגם הן, לכאורה, אינן קשורות למסכת העובדתית הרלוונטית, ולכן אין לחייב את הנתבעים במענה עליהן.

בשאלה 7 נשאלו הנתבעים- "האם נכון כי הקשר המסחרי בין הצדדים נמשך רק שנה אחת"?  שאלה זו עשויה לתרום, באופן כזה או אחר, להבהרת המחלוקת בין הצדדים, ולכן יש להשיב עליה.

בשאלה 8 נשאלו הנתבעים- "מה היה היקף העיסקאות בין הצדדים". שאלה זו היא רלוונטית להליך, ולמרות שהיא נוסחה באופן כוללני במקצת, מתבקשים הנתבעים להשיב עליה.

שאלה 9 נענתה כנדרש.  שאלה 10 , העוסקת בסכומים ששילם התובע לנתבעים, נענתה על דרך הפנייה לסעיף 48 בכתב ההגנה, וניתן להסתפק בכך, לאור הפירוט שבסעיף האמור.

בשאלה 11 נשאלו הנתבעים- "האם נכון כי במסגרת ההסדר בין הצדדים מסר יוסף דניאלי לנתבעים שטר חוב "פתוח" והנתבעים מילאו בו אחר כך סכום והציגו השטר ללשכת ההוצאה לפועל".  שאלה זו קריטית לבירור התחייבויותיו הנטענות של התובע כלפי הנתבעים וגובהן, ולכן על הנתבעים להשיב עליה.

שאלות 12 ו-13 נענו כנדרש, ולעומת זאת, שאלה 14, הקשורה לנסיבות עריכת הבוררות, נענתה באופן חלקי בלבד, ויש לתת לה מענה משלים.

שאלות 15-21 נענו כנדרש.

לעומת זאת, בשאלה 22 נשאלו הנתבעים- "איך הסביר הנתבע לתובע את הצורך בחתימת ההסכם השני מיום 25/11/99, לאחר חתימת ההסכם הראשון מיום 21/11/99"?, והשיבו- "ההסכמים נערכו לבקשת הצדדים".  אני סבור, כי זוהי תשובה חלקית ולקונית שאינה נותנת מענה שלם לשאלה 22, הקשורה ישירות לסוגיית היחס בין שני ההסכמים, כפי שהיא נתפסת בעיני הנתבעים.